האם אתם נוהגים להשתמש באופן קבוע בחוט דנטלי?
אתם יודעים שכדאי שתעשו זאת כדי לשמור על בריאות הפה שלכם, ואולי אפילו מתכננים לעשות זאת, אבל אם אתם דחיינים, תשובתכם היא קרוב לוודאי, לא!
אולי ינחם אתכם לשמוע שאתם בחברה טובה מאוד.
כ- 95% מבני האדם מודים כי הם דחיינים ו”להפסיק לדחות דברים” היא אחת מהמטרות הראשיות בעולם, בכל זמן נתון.
למעשה, הדבר המרכזי המונע מרובנו לעשות את הדברים שאנחנו רוצים ויודעים שאנחנו צריכים לעשות הוא דחיינות.
מהי דחיינות? ומהן התוצאות השליליות של הדחיינות בחיים שלכם? על כל אלה במאמר זה.
מהי דחיינות (Procrastination)?
האם אתם מזדהים עם אחד או יותר מהמשפטים הבאים?
• “אני דוחה מטלות מעבר לזמן סביר”.
• “תכופות אני מתחרט על שלא ניגשתי לביצוע המטלות מוקדם יותר”.
• “אני דוחה דברים מסוימים בחיי, אף שאני יודעת שאסור לי לעשות זאת”.
• “אני דוחה דברים במידה כזאת שזה פוגע ברווחתי או ביעילותי”.
• “בסופו של דבר, אני יודעת שיכולתי לנצל את הזמן טוב יותר”.
• “כשאני צריך לעשות דבר אחד, אני עושה דבר אחר”.
המילה הלועזית לדחיינות Procrastination באה במקור מהמילים הלטיניות Pro שמשמעה “קדימה, הלאה או בעד”, ו-Crastinus שמשמעה “שייך למחר”.
מילה זו הופיעה לראשונה בשפה האנגלית במאה השש-עשרה והיא מבטאת לא רק את העיכוב במובן הטכני שלו אלא גם את ההיבט הלא-רציונלי שלו.
משום שפעולת הדחייה נעשית על אף שברור לאדם שהוא פוגע באופן רצוני באינטרסים של עצמו כשהוא דוחה דברים.
הדחיינות איננה נעוצה בעצם הדחייה, שכן ברור שיש הרבה דברים לעשות ולא ניתן לעשות את הכול באותו הרגע.
מכאן שהדחיינות מתבטאת בפעולת הבחירה עצמה כשאתם מחליטים מה עליכם לעשות עכשיו ומה ייעשה (אם בכלל…) מאוחר יותר.
דחיינים הם מלאי כוונות טובות. הם באמת רוצים להתחיל לעשות עכשיו את מה שהם יודעים שנדרש מהם לעשות (לכתוב סיכום, לחזור על פרק לימוד או להתחיל ללמוד לבחינה).
הבעיה היא שישנו פער בין הכוונה לביצוע בפועל וזהו דפוס שחוזר על עצמו ואינו חד פעמי.
בתאוריה אתם “כבר מתיישבים לסיים את העבודה” כי אתם יודעים “צריך להגיש אותה בעוד שבוע”. אבל במציאות, במקום להתחיל לטפל במשימה שחשובה להצלחתכם,
אתם מתפתים שוב ושוב לעסוק בפעילות רגעית מהנה כלשהי שאיננה דורשת מאמץ פיזי, רגשי או שכלי
(כמו צפייה בטלוויזיה, משחקי מחשב, כתיבת תגובות בפייסבוק, גלישה באינטרנט או במשחק ‘קנדי קראש’).
במילים אחרות, ברגע האמת, אתם דוחים מטלות חשובות על ידי ביצוע מטלות לא חשובות.
ונראה שכל תירוץ ראוי בכדי להסביר לעצמכם ולסביבתכם מדוע מה שהיא צריך להיעשות לא נעשה בסופו של דבר:
“לא ידעתי את זה”, “חטפתי וירוס נוראי”, “חברה טובה נכנסה לצרה והייתי חייבת לפנות לה זמן”, “חשבתי שזה רק לחודש הבא”.
גם אצל אוכלוסיית הסטודנטים תופעת הדחיינות היא הבעיה מספר אחת.
מחקרים מראים שיותר מ-70% מהם מדווחים שהיא גורמת לבעיות תכופות ופחות מ-4% טוענים שהיא מהווה בעיה רק לעיתים רחוקות.
אז למה סטודנטים דוחים את ביצוע משימות שהם צריכים לעשות?
דוחים משימות עם ערך נמוך הנתפסות כמעיקות וקשות לביצוע
פח אשפה העולה על גדותיו, אבקת כביסה שחסרה בדיוק כשצריכים אותה, חשבונות לא משולמים וחורים בשיניים שאינם מטופלים,
רובנו ככולנו נוטים לדחות ולהימנע במידה כזו או אחרת מלעשות משימות שאנחנו לא אוהבים ושנתפסות על ידנו כלא נעימות ואף מעיקות.
וגם סטודנטים מציינים כסיבה מספר אחת שהם “ממש לא אוהבים לכתוב עבודות סמינריוניות”, כשהם נשאלים מדוע הם משתהים בכתיבת עבודות.
דוחים משימות שיש ציפייה נמוכה להצלחה בביצוען
במחקרים נמצא שדחיינים הם באופן טיפוסי בעלי ביטחון עצמי נמוך, במיוחד בכל הנוגע למשימות שהם דוחים.
מי שאינו מאמין ביכולתו להשיג את המטרות שלו מפסיק להשקיע מאמצים בניסיון להשיגן. והסטודנטים אינם יוצאים מהכלל בעניין זה.
דוחים משימות שיש להן תאריך יעד קבוע ורחוק
לעיתים קרובות הסטודנט נדרש להגיש את העבודה שכתב כשהוא מסיים לכתוב אותה – במועד שנקבע מראש (ללא שום מועדי ביניים בדרך).
כשמדובר במועד שיגיע בעוד מספר חודשים נדמה שתאריך היעד רחוק מאוד, אבל ככל שהוא מתקרב החרדה של הדחיין גוברת, וזה רק תורם לדחייה נוספת.
דוחים משימות בגלל חשיפה לפיתויים שקשה להתנגד להם
החיים הסטודנטיאליים והסביבה של מעונות הסטודנטים בה אתם אמורים לכתוב עבודות וללמוד למבחנים, הם עמוסי פיתויים זמינים ונגישים, שקשה מאוד להתנגד אליהם.
וככל שיש יותר חלופות אטרקטיביות ללימודים, זמינות ובהישג ידכם, כך השפעתן מתחזקת והדחיינות מחמירה.
בזמן אמת קשה להתנגד לבחירה לבלות ערב נעים בחברת השותפים ללימודים ב”להעביר קטעים” על פני הבחירה ללמוד לבחינה בסטטיסטיקה.
דוחים משימות בגלל אימפולסיביות
התכונה של אימפולסיביות נמצאה כמנבאת דחיינות במידה רבה מאוד, ונחשבת כאחת הסיבות המרכזיות לתופעת הדחיינות.
אימפולסיביים אינם מצטיינים בשליטה עצמית ובדחיית סיפוקים, היות והם נוטים להפגין קוצר סבלנות כשהם רוצים לקבל הכול כאן ועכשיו.
וקשה להם להתגבר על כאב קצר טווח אפילו לשם השגת תגמול גדול יותר בטווח הזמן הארוך יותר.
נמצא גם שאימפולסיביות מאופיינת בחוסר ארגון, קושי לתכנן עבודה מראש, וגם אחרי שהם מתחילים במשימה הם נוטים לאובדן מהיר של הריכוז בה.
כל אלה מובילים אנשים הנוטים לאימפולסיביות לנסות ולהימנע כמיטב יכולתם מהצורך להתמודד עם משימה הנתפסת אצלם כמעוררת חרדה
והם בדרך כלל יעדיפו לדחותה.
מהן תוצאות הדחיינות שלכם?
לכשעצמן, לכל אחת מהמטלות הדחויות אין לכאורה מחיר כבד מדי.
אבל במצטבר, דחיינים משלמים מחירים אישיים גבוהים ביותר על הדחיינות, שאינה רק פוגעת נואשות במידת היצרנות שלהם, אלא,
גם נוטה להשפיע לשלילה על כל חלק בחייהם.
נמצא שדחיינים נוטים להיות פחות עשירים ובריאים מהלא דחיינים.
והדחיינות עצמה כרוכה בלחץ גדול, דאגות רבות אליהם נלווים גם ספקות עצמיים רבים, תסכול ותחושת אשמה חריפה – לא בדיוק המתכון לחיים טובים ומאושרים.
מבחינה פיננסית – דחיינים לווים כסף בכמויות מופרזות וגם דוחים את תכנון העתיד הכלכלי שלהם.
מבחינה רפואית – דחיינים נוטים פחות לקבל טיפול והם גם נוטים יותר להתנהג באופן היוצר מלכתחילה את הצורך בטיפול.
למעשה, בכל מדד הצלחה שנבדק נמצא כי ביצועיי דחיינים גרועים יותר מביצועי הלא דחייינים.
גם אצל אוכלוסיית הסטודנטים נמצא במחקרים שהדחיינים מביניהם נטו להיות בעלי הביצועים הנמוכים ביותר בקורס
ובעלי הנטייה הגבוהה ביותר לנשור ממנו.
סטודנטים מבזבזים כשליש משעות הערות שלהם על הסחות דעת שהם עצמם מגדירים כדחייינות.
סטודנטים מבלים יותר משמונה שעות בממוצע בפעילות פנאי ביומיים שלפני בחינות.
ועל פי עדויותיהם שלהם, חוסר היכולת לנהל את הזמן ביעילות הוא המקור הראשי לדאגה וסיבה עיקרית לעזיבת קורסים.
אם תהיו אמיתיים עם עצמכם תכירו בעובדה שמחירה של הדחיינות גבוה מידי בשבילכם ללא כל ספק!
אז מה עושים כדי להפסיק סוף סוף לדחות?
על כך בחלקו השני של המאמר
*** מקור להמשך קריאה והעשרה בנושא דחיינות והתמודדות עימה
הספר ‘דחיינות’, פירז סטיל, הוצ’ מטר .