הצ’יה הצנוע קיבל הרבה תשומת לב במהלך השנים האחרונות. בספר “נולד לרוץ”, הסופר כריסטופר מקדוגל מספר במבוא שלו על זרע מדהים של האינדיאנים מטראמורה בזמן שביקרו בקניונים המבודדים של מקסיקו במסע של מי שיהפוך לרץ הטוב ביותר. מקדוגל קיבל דייסה של צ’יה, מיץ לימון ומים והוא מצא את עצמו מקבל אנרגיה לאורך זמן המספיקה לו להשלים את ריצות הסיבולת המפרכות. האינדיאנים מטראמורה בדרך כלל צרכו את הסוג השחור של המרווה ההיספאני (השם המדעי לצ’יה).
כצרכנים, יש לנו יותר בחירות זמינות מאשר הצאצאים של האצטקים והמאיה כמו הצ’יה הלבן האוסטרלי. עם זאת, מה עושה את ההבדל בצבע בקרב הזרעים?
זרע הצ’יה הוא מקור תזונאי מאוד צפוף ונאמן של מאקרו-נוטריינטים. יש לו ריכוז גבוה של חלבון, שומן וסיבי פחמימות. ביחד עם ריכוז צפוף של חומצות שומן של אומגה 3 ואומגה 6 מחוץ לדג. זרחן, סידן ומנגן גם נמצאים בריכוז גבוה מאוד. הערכים התזונתיים של הצ’יה הובילו אותו לתיוג כ”מזון על”.
כל התזונה הזאת ממוצר שהתגלה לראשונה על ידי תרבויות עתיקות.
זרעי צ’יה שחורים
זו הצורה של זרעי הצ’יה שגודלו על ידי האינדיאנים מטראמורה, בעוד הצבע השולט הנראה בצ’יה המקסיקני הוא שחור, זה חיוני לשים לב שאונקיה של צ’יה שחור מכיל הרבה יותר צבעים משחור.
לבן, חום, בז’ ושחור גם מופיעים. למעשה, צ’יה לבן נחשב הכי איכותי.
זרעי צ’יה לבנים
אוסטרליה היא היצרנית העיקרית של זרעי צ’יה לבנים . הזרעים הלבנים איכותיים הרבה יותר מזרעים השחורים עם הבדלים משמעותיים בערכים התזונתיים.
מסקנה
זרעי צ’יה שחורים ולבנים הם לא בדיוק אותו הדבר מכל בחינה. יש הוכחה משמעותית לכך שיש הבדל תזונאי בין שני הזנים. ההבדל היחיד בצבע הוא תוצאה של ערכים תזונתיים העולים מהקרקע המקומית ולכן בימינו לאחר מחקרים שנעשו בזרעי פלא אלו . המסקנה ברורה מאד זרעי צ’יה לבנים בעדיפות עליונה ומשמעותית מזרעי צ’יה שחורים
